מכתב ממש אישי מ- ג’ניה רומסקי : בבקשה אל תפרשי

אני, ג’ניה רומסקי החלטתי לכתוב לך מכתב ממש אישי.

תראי,

זה מכתב לקארין,

נועה,

שני,

לימור,

החלטת שהפעם את מצליחה.

התחלת להתחטב.

את מרגישה צעירה יותר.

את עולה על המשקל שבאמבטיה.

והפעם?

הפעם את מרגישה שזה יהיה שונה.

לא אכפת לך מהמספרים (או שכן) אבל לראות 0.2 גרם שירדו אחרי שבוע של קריעת תחת?

לעזאזל!

זה יכול לשבור מנטלית!

אבל בבקשה אל תפרשי.

את מתעוררת עם יותר אנרגיה, נכון?

את חזקה יותר.

היקף הבטן יורד עוד קצת, נכון?

הבגדים לא מושלמים עלייך – אבל הם יושבים כבר יותר טוב.

לעזאזל אישה!

את מתקדמת, בבקשה אל תפרשי.

כן, גם אם ההתקדמות לא מתורגמת למספרים שעל המשקל. בבקשה אל תפרשי.

סוף סוף את שומרת על התזונה.

את ישנה יותר.

את מכניסה ערכים תזונתיים שהגוף שלך זקוק להם.

את עובדת יפה, בבקשה אל תפרשי!

את מתחילה לשלוט על האוכל, והוא לא עלייך. בבקשה.
בבקשה אל תפרשי – זו פאקינג התקדמות מטורפת.

כל שבוע את שומעת על ‘דיאטה חדשנית’.

אמא שלך אומרת שהתחלת לרזות יותר מדי.

אבא שלך אומר שנראה שעלית קצת במשקל.

החברה שלך אומרת שאת יכולה ליהנות יותר מאוכל.

הבן זוג אומר לך כל הכבוד על העבודה, ומצד שני מתגרה בך עם עוגיות מול הפנים.

החברים בעבודה אומרים לך שלא ייקרה כלום אם תאכלי ‘את זה’ פעם אחת.

כל זה מבאס בטירוף, אני יודע.

אבל בבקשה אל תפרשי.

אבשלום קור אני לא אהיה, אבל אני רוצה רגע לדבר איתך בשפת ה’מדע’.

מה קורה כאן למען השם, למה המשקל לא זז, למרות

שאת מרגישה שאת בהתקדמות?

הנוכל האכזר הזה, הגוף שלך, הוא מאחסן
יותר ויותר גליקוגן ומפריש קורטיזול.

כשאת מתחילה תוכנית חדשה, לגוף שלך יש נטייה לאגור את הפחמימות

שאת אוכלת בסוג של… ‘לוקרים’ שמיועדים בדיוק למטרה הזאת. זה קורה

יותר ויותר כשאנחנו מעלים את כמות האימונים שלנו ומשנים את התזונה.

הגוף מאחסן את הפחמימות והמים בתוך השרירים (כן, תופתעי, יש לך

כאלה, גם לשלד יש

☺)

את מתחילה לפתח שרירים, יופידווו

 כשמתחילים תוכנית חדשה, את מתחילה לפתח שרירים, אותה תוצאה גורמת לך לא לראות את ‘התוצאה’ האמיתית של הפעולות שלך.

אבל את עובדת נכון, את עובדת טוב, הגוף שלך מתגמל אותך על זה ואת?

את יורקת לו בפנים!

חושבת שהוא מאכזב אותך!

תראי, הירידה במשקל זה לא העניין כאן בכלל.

מה שחשוב זה הירידה באחוז השומן, בהיקפים.

ואני יודע עד כמה קשה לקבל את זה – אבל ברגע שאנחנו מבינים מאיפה זה, ושזה

משרת את המטרה שלנו, יהיה לנו הרבה יותר קל לנצח.

המשקל מתחיל לזוז…

כן הוא זז בסופו של דבר. אני בתחום כמעט 10 שנים, תסמכי עליי

שזה קורה. אגירת הגליקוגן בשרירים זה מצב זמני בלבד והוא

לא נמשך לנצח. אחרי תקופה (לרוב קצרה של שבועות בודדים,

לפעמים אפילו פחות..) הוא מתחיל לזוז. תראי, את יכולה

לבנות מסת שריר לתקופה מסויימת בזמן הדיאטה, אבל

זה לא נמשך הרבה זמן, וזו הסיבה שאסור לך לפרוש.

את המלחמה אנחנו מנצחים עוד לפני תחילת הקרב,

לפני שהחרב הראשונה הונפה.

ג’ניה רומסקי: “המכתב הזה מבחינתי? זו מנת מוטיבציה ישר לווריד”

אז אל תפרשי כשהחברים אומרים לך שלא ייקרה לך כלום אם תאכלי את הצ’יפס הזה פעם בשבוע, כל יום…

או כשאת שומעת איזו תוכנית טלוויזיה שאומרת שדיאטות זה דבר רע ואת צריכה לחיות רק ‘אורח חיים בריא’

או כשהצג על המשקל המטונף הזה… לא מראה לך את התוצאות שפיללת להם…

בבקשה…

מתחנן ממך…

תעשי לי טובה …

תעשי לך טובה …

תעשי טובה לאנושות…

בבקשה….

אל תפרשי!

ג’ניה רומסקי.

נ.ב

אהבת?

יש לך כאן למטה, מתחת לתגובות, מצד ימין… סימן קטן של פייסבוק.

לחצי עליו ותשתפי את זה עם החברות שלך, אני בטוח שזה יעזור

להן

ג’ניה רומסקי.